יתוש הטיגריס האסייתי

סביבת מחייתו של היתוש
היא לרוב באזור הטרופי והסובטרופי, במי גשם החודרים לחללים של עצים. יתוש זה מתפתח גם בתוך עציצים, אגרטלים וכל מקום שבו יש מים עומדים לתקופה ארוכה.

היתוש חדר לאירופה בשנות ה-70, באלבניה. בשנות ה-90 החל היתוש לפלוש לאמריקה ולאיטליה והוא היתוש העיקרי הגורם לעקיצות בצפון איטליה. בשנת 2007 גרם להתפרצות מקומית של מחלת הצ'יקונגוניה. בשנת 2002 נמצא לראשונה היתוש בישראל (במושב גנתון) ומאז מתפשט היתוש באזור.

תפוצתו העיקרית של יתוש הטיגריס האסייתי היא בצמיגים משומשים המיובאים מאסיה לאירופה, לאמריקה ולאפריקה. היות שיתושים חיים בסביבת מים עומדים ומטילים ביצים שם, הם מצויים גם בתוך המים בצמיגים וכאשר צמיגים אלו מגיעים ליעדם, מגיעים דרכם גם היתושים. יתוש הטיגריס האסייתי עלול להעביר למעלה מ-20 מחלות, בהן קדחת דנגי, צ'יקונגוניה ועוד.

הטלת ביצים יכולה להתבצע גם בכלים קטנים, כמו צנצנות, שבהן מים עומדים. הנקבה מטילה ביצים על דופן הכלי שבו עומדים המים, בניגוד לנקבות מסוגים אחרים אשר לרוב מטילות ביציהן על פני המים. הביצים הן בעלות כושר הישרדות גבוה: ביצה יכולה להיות במקום יבש לתקופה של כמה חודשים ובכל זאת לבקוע לאחר הרטבה קלה ובתנאים מתאימים.

היתוש הבוגר מתאפיין בגופו השחור ופספוס לבן על הרגליים והחזה. הוא זריז למדי, והנקבות מסוגלות לעקוץ מספר פעמים בפרק זמן קצר.